פסק-דין בתיק ת"א 63355-07

פסק דין זה ניתן בתביעה כספית של התובעות נגד הנתבעת 3 (להלן: " הנתבעת") בסך של 84,141 ש"ח, וזאת לאחר שהתביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 נדחתה מחמת התיישנות.

על פי כתב התביעה, ביום 13/10/06 או בסמוך לכך הוטען על גבי אוניה מטען של שש מכולות שהכילו 108 טון שומשום בעלות של 77,760 אירו אשר נשלח על ידי חברתSWISSCO INDUSTRY מצרפת לשם הובלתו והעברתו לנמל חיפה. לטענת התובעות, המטען הומכל שהוא במצב טוב, שלם ותקין. עוד עולה מכתב התביעה כי ביום 19/11/06 הגיע לנמל חיפה מר ויליאם גרשאן, נציג מטעם התובעות, וביצע הובלה של אחת המכולות שסימונה KNLU-324586-2 (להלן: " המכולה") ללא כל תקלה או תאונה, ועם הגעת המכולה לחצרי התובעות הבחינו נציגיהן כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה וכי שקי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו או ניזוקו. התובעות העמידו את נזקיהן על סך של 84,141 ש"ח, שמתוכם 71,346 ש"ח בגין עלות השומשום שנרטב ונרקב וכן סכומים נוספים בגין עלות ההובלה, הוצאות סבלות, אגרות ושכר טרחת שמאי.  

בכתב התביעה ישנה התייחסות כללית לעילות התביעה, ונטען כי הנזק נגרם בעת שהמטען היה ברשות הנתבעות או מי מהן ואירע כתוצאה מרשלנות, הפרת חוזה או הפרת חובת השמירה והנאמנות של הנתבעות או מי מהן כלפי התובעות. בנוסף הועלתה טענה שלפיה מתקיימים בענייננו התנאים להעברת נטל הראיה לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין"). כמו כן התבקש בית המשפט שלא ליתן תוקף לתנאי פטור ותנאים אחרים בחוזה האחסנה שהינם לטענת התובעות מקפחים ומגבילים. 

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת הוכחשו הטענות בכתב התביעה והועלו בין היתר הטענות החלופיות הבאות: לא נגרם למטען שום חוסר או נזק בעת שהיה בחזקתה של הנתבעת, לא הייתה כל הפרת חוזה או התרשלות של הנתבעת או מי מטעמה בטיפול במטען או בנקיטת הצעדים הדרושים לשמירת שלמתו ותקינותו, המטען לא סומן כראוי, אריזת המטען לא הייתה טובה וראויה, המטען לא אוחסן כראוי בעת ההובלה היבשתית ומקבלי המטען לא הביעו הסתייגות והסכימו או ויתרו על התביעה ועל טענותיהם בגינה. כמו כן הועלו טענות נוספות לגבי הנזק הנטען, אי קיום חובתן של התובעות להקטנת הנזק, העדר קשר סיבתי והסתמכות על הגנות, פטורים וחסינויות מכוח הדין, החוזה או שטר המטען.

מטעם התובעות הוגשו ארבעה תצהירי עדות ראשית: (1) תצהירו של מר חוסיין דלאשה אשר הצהיר כי הוא משמש ושימש בתקופה הרלוונטית לתביעה מנהל הכספים של התובעות, והיה מעורב באופן אישי בעניינים נשוא התביעה; (2) תצהירו של מר ויליאם גהשאן אשר הצהיר כי הוביל את המכולה מנמל חיפה לחצרי התובעות; (3) תצהירו של מר סאמר הייב אשר הצהיר כי צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה יום לאחר הפריקה; ו- (4) תצהירו של מר אוסמה הייב אשר הצהיר כי שימש בתקופה הרלוונטית אחראי על פריקת המכולות אצל התובעות ואחראי על הסבלים, וביום 19/11/06 פתח את המכולה יחד עם הסבלים.

מר דלאשה חזר בתצהירו על הטענות בכתב התביעה, וכן הצהיר כי המכולה אשר הגיעה לחצרי התובעות נפרקה על ידי עובדיה, וביניהן מר אוסמה הייב האחראי על הליך פריקת המכולות, ובמעמד זה הבחינו הסבלים בנזק. עוד הוצהר כי בבוקר שלמחרת הפריקה, מר סאמר הייב, מנהל הרכש של התובעות, צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה ולשקי השומשום.  

מר ויליאם גהשאן הצהיר כי ביצע את הובלת המכולה ללא כל תקלה או תאונה, ומבלי שניתן היה להבחין בפגם כלשהו במכולה. כמו כן הוצהר כי לאחר פריקת המכולה בחצרי התובעת שב מר גהשאן לביתו, ומאוחר יותר באותו יום התקשר אליו מר אוסמה הייב ודיווח לו כי ישנו קרע גדול בחלקה העליון של המכולה וכי שקי השומשום אשר נמצאו במכולה נרטבו וניזוקו. עוד עולה מתצהירו של מר גהשאן כי למחרת ראה בעצמו את הנזק שנגרם.

מר אוסמה הייב הצהיר כי כאשר פתח את המכולה יחד עם הסבלים בערבו של יום 19/11/06, נתגלה כי ישנה פגיעה בגג המכולה אשר גרמה לקריעתה ולחדירת מים לגופה. עוד הצהיר מר הייב כי מייד כאשר נתגלה לו הדבר הודיע זאת לממונים עליו ולנהג שהוביל את המכולה, וכן פרק יחד עם הסבלים את שקי השומשום, הניח אותם בפינה מבודדת במחסן וכיסה אותם בניילון.

מר סאמר הייב הצהיר כאמור כי צילם את המכולה ואת הנזק שנגרם לה בבוקר למחרת הפריקה, וצירף לתצהירו את התמונות שצולמו.

בנוסף צורפה לתצהירי התובעים חוות דעתו של השמאי, מר נחמן ברנפלד, שקבע כי מהתמונות שהוצגו בפניו ומבדיקת המכולה הפגועה עולה כי ישנו קרע בגג המתכת של המכולה הפגועה שדרכו חדרו מים לתוך המכולה וגרמו להרטבת שקי השומשום. כמו כן קבע מר ברנפלד כי בדק את שקי השומשום הניזוקים ומצא כי השומשום שהכילו נרקב ולא ניתן היה לעשות בו כל שימוש.

מר ערן לב קופלמן הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת שלפיו עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה בתפקיד בקר, ובמסגרת עבודתו טיפל גם במכולה נשוא התביעה. מר קופלמן הצהיר כי מסר את המטען לידי הזכאי לקבלו באותו המצב והכמות כפי שהגיע באוניה, כאשר לא ראה וגם הזכאי לקבלת המטען לא ראה כל נזק שנגרם למטען בנמל. כמו כן הוצהר כי הזכאי לקבלת המטען חתם על תעודת הליווי ואישר את קבלת המכולה על תוכנה ללא הסתייגות כלשהי, ומבלי שפנה לאיש בטענה לנזק שנגרם. על פי תצהירו של מר קופלמן, אם בעקבות אירוע כלשהו נגרם נזק למטען בנמל, חייבים לרשום זאת בדו"ח ולציין את פרטי האירוע, ובמקרה זה לא אירע אירוע ולא נערך דו"ח כנ"ל. עוד עולה מהתצהיר כי אם מתגלה נזק למטען בנמל, על הזכאי לקבלו לבקש שיכינו דוח נזק, להודיע על כך גם למכס, ולהימנע מלהוציא את המטען מן הנמל ללא שנבדק על ידי הנמל כראוי וללא שנרשמו הסתייגויות על תעודת השער ותעודת הליווי.

בנוסף הוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת מומחה של מר מנחם קצן, מנכ"ל חברת מ. קצן ושות' (1991) בע"מ שהצהיר כי הוא משמש כשמאי ימי משנת 1974. מר קצן קבע כי מצילומים שנמסרו לו עולה כי המכולה נפגעה באחד משלבי שינועה, כאשר ככל הנראה עקב הנחת מתקן להרמת מכולות על גג המכולה נפער בקע באורך של כ- 7 ס"מ בפח ליד קוביית ההרמה האחורית ימנית של המכולה. עוד קבע המומחה כי למד מהצילומים שגג המכולה היה במצב חלודה מתקדם עקב תחזוקה לקויה וגיל המכולה, וכי הפח העליון היה חלש בגלל מצבו. לפיכך נקבע בחוות הדעת כי המכולה הנידונה, במצבה הירוד, כלל לא צריכה הייתה להיות מומכלת במטען אלא היה מקום להוציאה מכלל שימוש. עוד קבע מר קצן כי מניסיונו רב השנים בטיפול בסוג כזה של נזקים, בקע מסוג ובגודל כזה בגג מכולה יגרום לרטיבות מקומית בלבד של המטען שאוחסן במכולה מתחת לבקע.

מר קצן ציין בחוות דעתו כי לפי רשומון היבוא - ארץ מקור, המכולות עברו לפחות שלושה שטעונים, שהו בארבעה נמלים ועברו לפחות שש פעולות של פריקה וטעינה, כאשר ניוד כה רב מגדיל בהכרח את האפשרות שהמכולה עשויה הייתה להינזק בכל שלב של השילוח, ואין כל הוכחה או אפשרות להוכיח באיזה מהנמלים או מהמסופים בדרך לישראל נפגעה המכולה. 

בחוות דעתו של מר קצן ישנה התייחסות גם לחוות הדעת המומחה מטעם התובעים, וצוין כי חוות דעת זו נערכה למעלה מחודשיים לאחר יום פריקת הסחורה בחצרי התובעות וכי המומחה לא ערך בדיקת "מי ים" כנדרש, על מנת לוודא לאיזה סוג מים נחשפו השקים אשר נרטבו. כמו כן צוין כי לפי המסמכים המצורפים לתביעה, לאחר הפריקה הוחזרה המכולה למסוף, וביום 20/1/09 לאחר ריקונה נמצאה בלתי שמישה. בנוסף ציין מר קצן כי התובעות לא פירטו מה הפעולות שנעשו לצמצום הנזק כמו אוורור או ייבוש של המטען, ומהתמונות אף עלה כי השקים נעטפו ביריעות ניילון לאחר פריקתם, כאשר עטיפתו של מטען רטוב בצורה זאת גורמת לדבריו של המומחה לאפקט חממה בתוך השקים ולהתפתחות עובשים ורקבונות של המטען. 

במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים והמומחים הנ"ל, ולאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

לטענת התובעות, עקב מחדליה או מעשיה של הנתבעת נפער חור בגג המכולה אשר גרם לחדירת מים ולקלקול הסחורה שהייתה במכולה עקב נזקי רטיבות.

התובעות טענו כי יש להעביר אל הנתבעת את הנטל להוכיח שלא התרשלה בטיפול במכולה ולא גרמה לנזק, וזאת על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין או על פי סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק השומרים"). ואולם, כפי שנטען בסיכומי הנתבעת תוך הפנייה לפסיקה, על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, היה על התובעות להוכיח תחילה כי הנזק נגרם בעת שהמכולה הייתה בחזקתה של הנתבעת, נמל חיפה. הדבר עולה גם מסעיפי החוק עצמם. סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע במפורש כי אחד התנאים להעברת נטל הראיה הוא שהוכח "כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו", וגם סעיף 2(ב) לחוק השומרים מבוסס על ההנחה כי הנזק נגרם בעת שהנכס היה בחזקתו של השומר (ראו הגדרת "שומר" בסעיף 1(א) לחוק השומרים), וסעיף 4 לחוק השומרים קובע כי השומר אינו אחראי על מום שהיה בנכס בתחילת השמירה.

התובעות הסתמכו בין היתר על שטר המטען על מנת לתמוך בטענתן כי המכולות הוטענו על גבי האוניה כשהן במצב תקין, אך מסמך זה אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו משלא הוגש באמצעות עורכו. כמו כן לא ברור אילו בדיקות נעשו הלכה למעשה ואם בכלל לבחינת מצבה של המכולה בעת ההטענה על האוניה, ומכל מקום נראה כי האמור בשטר המטען לא שיקף את מצבה האמיתי של המכולה, שכן מהתמונות שהוצגו בפני בית המשפט עולה בבירור כי לכל הפחות חלקה העליון של המכולה היה במצב חלוד ולא תקין במשך זמן רב.